כשאת אומרת לא למה את מתכוונת 

כשאת אומרת לא למה את מתכוונת

לפני כמה שנים גרתי בשכונה תימנית בפרברי כפר סבא. לשכונה קוראים שיכון עליה והיא שכונה שגרות בה בעיקר משפחות תימניות שעלו בשנות החמישים וקיבלו בית סוכנות עם שלושת רבעי דונם אדמה שנקראו אז "משק עזר" – חלקה שבה יוכלו לגדל ירקות למאכל וכמה עיזים לחלב. השכונה נמצאת בקצה הצפון מערבי של כפר סבא ואני שכרתי את הבית הקיצוני ביותר, זה שגובל בשדות ובפרדסים שמקיפים אותה (היום כבר לא...) ומפרידים בינה ובין הישובים מצפון לה.

מהרגע שהגעתי לשכונה סיפרו לי השכנים על "גן יפה" (דגש ב י') שנמצא מעבר לפרדס. "כאן נראה לך יפה? חכי שתגיעי לשם".

אחרי כמה זמן החלטתי לבוא ולראות. יצאתי מהבית, הקפתי את שדה הכרוב עד שחברתי לשורת הברושים, שם מצאתי רווח ועברתי לפרדס. חציתי את הפרדס, עברתי עוד שורת ברושים לפרדס הבא, חציתי גם אותו, עד שהגעתי לעץ גדול שמרחוק נראה כמו ערבה בוכייה אבל כשמתקרבים אליו רואים שזה משהו אחר. ענק ונפלא. הסתכלתי על העץ הזה המון זמן ואז הורדתי את העיניים ממנו וראיתי חלקת דשא, המשכתי עם העיניים וראיתי עץ אורן אדיר ממדים. המשכתי להסתכל עד שהבנתי שאין לי דרך להבין מה שאני רואה, אלא רק להתפעם ולהתרגש. הגעתי אל סוד הגן הנעלם.

התחלתי להלך בו וגיליתי שבילים קטנים שהיו נסתרים מעיני עד הרגע שהגעתי אליהם, שיחי פיטנגו עמוסי פרי חמוץ, כרי דשא למרגלות עצי ענק, מדרגות אבן נסתרות בינות לצמחיה. הגן היה בנוי מכמה אגפים שכל אחד מהם פנה לכיוון אחר. חלקם נרחבים ופרושים יותר, חלקם מתוחמים בשיחים. הגן כולו היה בו בעת גם מסודר ושמור להפליא וגם פראי וקסום. לימים, שהמשכתי להגיע אליו בכל עונות השנה, גיליתי כי יש בו אקלים מיוחד משלו ואפילו בימי הקיץ החמים ביותר הוא קריר וממוזג.

הגן הפך להיות בשבילי מקום מפלט, טיול יומי כמעט. הלכתי לשם לבד, הבאתי חברים, עשינו שם כמה וכמה פעילויות מרחביות. אחרי שנולד בני הייתי הולכת איתו לשם, משכיבה אותו מתחת לעצי הענק על הדשא.

בהתחלה נראה היה כי זה פשוט גן קסמים ששומר על עצמו באורח פלא. אך כמובן שמהר מאוד פגשתי את הגנן שמטפל בו במסירות שלא תאמן.

הגנן היה איש כבן שישים, נמוך וצנום, שלבש בגדי עבודה בצבע חאקי ומגפי גומי, והיה לו תלתל מוזר מסודר על מצחו, כמו של התינוק של הבמבה, רק דבוק למצח. הוא סיפר לי שהגיע בגיל 15 ממרוקו וכמעט מיד קיבל את העבודה הזו – להיות הגנן של משפחת יפה. לימים קנו משפחת אייזנברג את הגן, אבל השאירו אותו, הגנן המסור. ובצדק. לא היה מי שידע כמוהו לחבר צינורות השקיה מברזל לממטרה ולהמטיר בדיוק בחלקת הדשא שהייתה זקוקה לכך ביותר, ולרסס בעדינות מסביב לשיחי הפיטנגו כך שלא יגדל ענפים שיפריעו לשביל הנסתר. העבודה שלו הייתה עדינה כל כך שממש נראה היה כי הוא אינו קיים והגן עומד שם כמו שהוא, בכל גודלו וקסמו, מקדמת דנא.

השנים עברו, היינו נפגשים די הרבה, הגנן ואני. ידעתי על הנכדים שלו, על הבן שלו שעובד כספר (מה שהסביר את התלתל המוזר על המצח) על ההיסטוריה שלו ושל הגן. יום אחד, תוך כדי דיבור, הנחתי מבלי משים את כף ידי על זרועו. לשבריר שנייה ממש. אפילו לא שמתי לב שעשיתי זאת . זו הייתה ממש תנועה בהיסח הדעת  כחלק מהשיחה בין שני אנשים שנפגשים כבר שנים. אבל שבריר שנייה אחר כך פתאום הייתה ידו השנייה על הישבן שלי.

היד שלו לא שהתה שם הרבה זמן. למעשה היא כמעט מיד ירדה משם. אבל הרגע הזה, שהיה מביך ומוזר היה כמו נצח קטן. אם היה אפשר למתוח את הרגע הזה בהילוך איטי אפשר היה לראות את המבוכה והתהייה בעיניו, את המבוכה והתדהמה בעיני, לשמוע את השתיקה שירדה עלינו, לראות את ידו נשמטת חזרה למקומה, את היפרדות המבטים  והבהייה בקרקע (שהיה, מן הסתם, דשא מטופח).

אבל שבריר השנייה הזה עבר, ואנחנו המשכנו את השיחה כאילו כלום לא קרה, מתוך הסכמה שבשתיקה שהיה כאן רגע מביך ומיותר שיותר עדיף שנשים אותו בצד ונתעלם ממנו לעד.

אתנחתא לירית קטנה

לפני יותר מארבעים שנה כתב דן אלמגור את השיר "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת". אז, השיר היה פשוט שיר נחמד וקליל שמתאר מצב לא קליל בכלל עבור גבר: הוא נמצא עם אישה שדי ברור שהוא רוצה אותה, והיא לא נותנת לו שום הוראה מפורשת או שדר ברור. לפחות כך זה מרגיש מהצד שלו:

כשאת אומרת "לא" אני כבר לא יודע
מבולבל ומשתגע כשאת אומרת "לא"
כי אם אומר: "היא לא רוצה ממש"
אולי מחר תכריזי: "הוא חלש!"
"זה גבר זה? זה סתם קטין -
שומע לא - ומאמין".

לימים, כשעניין ההטרדה המינית שבר שיאים והגיע למימדי ענק הפך השיר הזה לאימת הציבור וללא פוליטיקלי קורקט בעליל. אם תקישו את שם השיר בשירונט תמצאו בסוף השיר בית שחובר לאחרונה שבו מודיע לנו המחבר כי כשהיא אומרת לא היא מתכוונת ללא וזהו. אבל הבית הזה נשמע מאולץ וטיפשי ובכלל לא מתאים לרוח השיר. כי למעשה, אם נוציא רגע את סערת הצדקנות מהתמונה ונקרא את השיר כמו שהוא, נראה שמתוארת שם מצוקה אמיתית של גבר שרוצה אישה ובאמת לא מבין מה היא רוצה ממנו. הוא אפילו מתחנן: "

כי אם אינך רוצה בכלל בכלל
הגידי לי "סתלק כבר וחסל!"
תגידי "די" או: "עוף מפה"
רק אל נא, אל תגידי "לא"
כי את אומרת "לא" כל כך בחן
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".

ברור שהוא לא רוצה לעשות שום דבר שהיא לא רוצה, אבל היא מפעילה עליו מניפולציה נשית ולא מסבירה לו את עצמה.

הבעיה הולכת ותופחת

הדרך להתמודד עם בעיית ההטרדות המיניות היום היא למנוע. למנוע כל מצב של אפשרות, ושלא יגידו שלא אמרנו. זו נראית לי הדרך הכי רדודה ולא באמת מקדמת את המצב. היא בעיקר יוצרת כסת"ח למעסיקים ולרשויות העובדות בכך. יתרה מזאת - זה יוצר מצב בעייתי מאוד. ברור שהטרדה מינית היא איומה ונוראה, אבל מניעת האפשרויות גורמת לכך שכל מחווה של חום וקירבה הפכה להיות אסורה. במסדרונות ובמשרדים מהלכים היום אנשים שנמנעים להביט בעיניים, לגעת או אפילו להחמיא. כל מחווה שכזו עלולה להתפרש כהטרדה מינית וכל תלונה על הטרדה שכזו תצור סנסציה כיאה לחומרת העניין.

המצב הזה יוצר שתי בעיות –

1. גדל והולך הניכור, שגם כך פושה בעולמנו יותר ויותר.
2. העיוות המיני לא רק שלא קטן או נעלם, הוא רק גדל יותר. כי כל מה שאסור נהייה רצוי יותר, ובצורה מעוותת וחולה יותר.

כמעט כל אשה שחוותה הריון תוכל לספר שבתקופת ההריון שלה אנשים לא מוכרים ברחוב היו מחמיאים לה ומלטפים לה את הבטן. אני זוכרת שפעם נכנסתי למעיין בים המלח, בחודש שמיני, וגבר שלא ראיתי מימי הסתכל עלי במבט גלוי ובוחן ואמר לי: "את יפה!". לא היה שום דבר מטריד או כופה במבט שלו ובמילותיו. להפך. הייתה בהם תמימות ואהבה רבה. אהבה שאנשים מרשים לעצמם כמעט רק עם נשים בהריון. כנראה בגלל שעם אישה בהריון זה ברור שאתה לא מפלרטט. שלא יכולה להיות לזה קונוטציה מינית.

כמה עצוב

אז בואו נחזור רגע אל הגנן שלנו, בגן הקסום ההוא.

לא. לא כעסתי עליו בכלל. ולא נפגעתי ולא נבהלתי. וגם לא הפסקתי להגיע. המשכתי להגיע כרגיל עד שהגן נהרס והתקלקל (שזה כבר סיפור בפני עצמו, שראוי שיהיה מסופר). וראוי לציין כי העניין לא חזר מעולם ולא היווה בעיה.

יותר מכל חמלתי עליו, והרגשתי צער נורא על כך שהדברים הגיעו בעולם לאן שהגיעו בתחום המגע והאינטימיות.

צריך להבין – הכרתי את האיש הזה בכל עדינותו. הגן המופלא הזה היה כולו הוכחה לכך שמדובר באיש עדין נפש וטוב לב, ושנים של הכרות פשוטה לא אפשרו לי לפחד ממנו. אבל הבנתי שבעולם שהוא בא ממנו כל מגע, ולו קל שבקלים, הוא רמיזה. ומכיוון שכך כל מגע שלא בין אנשים המותרים בכך (זוגות נשואים) אסור, ומאחר והוא אסור הוא מאוד נחשק ומפתה.

ויש עוד משהו. הייתה לי הרגשה שלא בטוח שהוא באמת מעוניין במשהו מיני איתי, אבל בעולם שמרני שכזה גבר לא רשאי לסרב לרמיזה שכזו, אפילו אם אינו מעוניין בה. כי אחרת איך הוא יצא גבר?

ועוד משהוא קטן: אם הוא כן מעוניין – כל עוד הוא לא כופה עלי כלום - זה יכול רק להחמיא לי, לא?

אם ואם ואם

אם לא היינו חיים בעולם שבו אסור לגעת, שמחוות אהבה שמורות רק לחדרי חדרים, שהמיניות איננה בריאה ושמחה ומקודשת – לא היינו מגיעים אל המצב המביך והעצוב הזה, של חוסר הבנה ושקרים שיוצר עיוות שכזה.

ואם לא היינו חיים בעולם שבו הרצון של האישה ותשוקתה מדוכאות ואסורות כל כך מזה אלפי שנים לא היינו צריכות להשתמש במניפולציות נשיות מרגיזות ולהביא המוני גברים לבלבול וייאוש.

אתם יודעים מה? בואו ננסח את זה אחרת:

אם היינו חיים בעולם שבו מחוות אהבה וחום הן חלק מחיי היומיום, והמיניות בין אנשים היא מעשה מותר ושמח ובריא, לא היו כל כך הרבה תשוקות מדוכאות ומוכחשות שמובילות למעשי כפייה והטרדה.

ואם היינו חיים בעולם שהרשויות והמשרדים המטפלים בנושא היו באמת מעוניינים לשנות את המצב ולא רק לספר שהם משנים, היו דואגים לטיפול נפשי עמוק לכל אזרח וניקוי הטראומות המיניות שיושבות עלינו. טיפול אמיתי, לא תרופתי, כמובן.

אז מה בינתיים?

בינתיים בואו נשנה אנחנו את העולם שלנו.

נשים – אם אנחנו רוצות, בואו נגיד שאנחנו רוצות. ואם לא – אז לא ברור. חובת המניפולציה הנשית עברה מן העולם לפני ארבעים שנה בערך. לא המון זמן, אבל מספיק בשביל ללמוד את זה. בואו לא ניתן לגברים פתח להתעלל בנו, ונעזור להם להפוך ליצורים מתחשבים ואוהבים. ומבינים.

גברים – אם אתם רוצים, תגידו ותשאלו ברור. נשים מבינות מילים. תביעו רצון, תשאלו רשות, ותדרשו תשובה ברורה. כבר כמעט ואין נשים שרוצות גבר מאצ'ו שתלטן וכוחני. ספק אם באמת היו כאלה אי פעם. חובת ההתקשחות הגברית עברה מן העולם לפני הרבה יותר מארבעים שנה, ואם עוד לא שמעתם על זה עד היום – תמיד יש פעם ראשונה.

זה צעד קטן בתוך עשרות אלפי שנים של הכחשה מינית. אבל זה צעד גדול לאנושות.

כי באמת באמת – כל מה שכולנו רוצים זה חום ואהבה. ובאמת באמת כל מה שאנחנו עושים זה למנוע את זה מעצמנו.

בברכת עולם מלא מחוות אהבה

מירב